13/05/2013
היום ניתן פסק דין ע"י בית הדין הרבני, לגבי מקרה בו טען הבעל כי אשתו לא זכאית לכתובתה בגלל שבגדה בו, לטענתו. האישה הודתה שהייתה בקשר עם גבר אחר, אך לטענתה היה זה קשר טלפוני בלבד. האישה התחייבה בפני בית הדין הרבני להיבדק בפוליגרף. בית הדין הרבני קבע, שיכריע בתביעה לאחר קבלת תוצאות בדיקת הפוליגרף בשאלה האם קיימה יחסי אישות או קשר רומנטי עם אותו אדם. לאחר מכן, האישה התחמקה מביצוע הבדיקה, בניגוד להתחייבותה בפני בית הדין הרבני.
בפסק הדין קבע בית הדין הרבני, שאין הוכחה מוצקה למעשה בגידה, אבל קבע, שהתחמקותה של האישה מביצוע בדיקת הפוליגרף מחזקות את טענת הבגידה.
בסופו של דבר קבע בית הדין הרבני, כי לא ניתן לשלול את הכתובה מהאישה רק על סמך התחמקותה מביצוע בדיקת הפוליגרף.
את הכתובה הפסידה האישה מפני שבנוסף להתחמקותה מבדיקת
הפוליגרף היא טענה כי בעלה מאוס עליה, ואינה מסוגלת עוד להסתכל בפניו.
זו היתה "חתונת השנה". היא – זמרת מפורסמת.
הוא - שחקן שהופיע בתפקידים ראשיים במספר סרטי קולנוע. סוף סוף התחתנו, וכל
ה"מי ומי" הגיעו להשתתף בשמחה. איש לא נפקד. בעיצומו של הטקס הכריז הרב,
הידוען אף הוא,
על הסכום הנקוב בכתובה : 10 מיליון ש"ח !
רחש עבר בקהל המוזמנים. החתן "יצא גדול". הסכום העצום שנקב בכתובתו הוכיח
כמה הוא אוהב את רעייתו הטריה, ועד כמה הוא בטוח בזוגיות ובנישואיהם.
זהירות ! הכתובה הינה מסמך משפטי מחייב, בעל משמעות חוזית – הסכמית לכל דבר וענין.
בכתובה מתחייב הבעל – לזון לפרנס ולכבד את האישה, וכן לשלם עיקר הכתובה (סכום
בסיס), תוספת הכתובה (סכום שרשאי הבעל להוסיף לפי שיקול דעתו), נדוניה ותוספת
נדוניה, במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מות הבעל. כך, במסגרת הכתובה מקבל
על עצמו הבעל התחייבות כספית מפורשת כלפי רעייתו.
הסכום הנקוב בכתובה אמור להבטיח את מצבה הכלכלי של האישה לאחר הגירושין. בנוסף,
נועד סכום זה למנוע את פירוק הנישואין בקלות, ולגרום לבעל "לחשוב
פעמיים" – "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".
תם הטקס. אירוע החתונה עבר בהצלחה רבתי וקצר תשואות. אך כעת מתחילים "החיים
האמיתיים". והרי איש מאיתנו אינו יודע מה יילד יום ומה צופן לנו העתיד. והיה
אם יגיעו בני הזוג לכדי גירושין, או חלילה ימות הבעל, זכאית האישה לקבל את הסכום
הנקוב בכתובתה.
זאת, למעט מקרים בהם עלולה האישה לאבד את כתובתה – למשל אישה שמסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה
"מורדת", ועל כן הם מתגרשים, למשל אישה הבוגדת בבעלה, עוזבת את הבית ללא
סיבה ועוד.
ואולם, למעט המקרים בהם תאבד האישה את כתובתה – היא זכאית לקבל את הסכום הנקוב
בכתובה. יש בנמצא אף עילות מובהקות המזכות את האישה בתשלום כתובתה, כדוגמת ניאוף
של הבעל, מומים ועוד, העשויים להוביל לחיוב הבעל בגירושין ובתשלום הסכום הנקוב
בכתובה.
כך, בעוד שלבעל יש אינטרס לנקוב בכתובה סכום סימלי, הרי שאינטרס האישה הינו לדאוג
שהסכום יהא גבוה ככל הניתן.
נוכח משמעותו החוזית של המסמך, יש ליטול בחשבון, כי יתכן ויום יבוא ויהא על החתן
לשלם את הסכום בו נקב בכתובה. התחייבות שנעשתה בלהט האירוע עלולה להביא לתוצאות
הרסניות בעתיד. חתן שנקב בסכום דמיוני
בכתובה, כאקט של התפארות, ימצא עצמו עם
התחייבות אישית שלו כלפי רעייתו, המהווה אקט משפטי מחייב לכל דבר וענין.
אומנם, לבית הדין הרבני – לו הסמכות היחודית לדון בנושא הכתובה – מוקנה שיקול דעת
בנסיבות המקרה, ויכול להתייחס אף לסכום ההתחייבות עצמו, בכל הנוגע לסכום העולה על
עיקר הכתובה (סכום הבסיס), ברם כל מקרה לנסיבותיו ובהתאם להשקפות הדיינים.
כך, יש בנמצא מקרים, בהם תיקנו בתי הדין הרבניים את הסכומים הדמיוניים שננקבו
בכתובה "מוגזמת". בתי הדין קבעו, כי הבעל לא תיאר לעצמו שישלם סכום זה,
כי הסכום בלתי הגיוני ויוצר בעיייתיות קשה, וכי אין כוונת הכתובה להעשיר את האישה
הגרושה ולהוריד עד עפר את הבעל.
ואולם, בפסקי דין אחרים נקבע, כי אין פסול בכתובה הכוללת סכומים מוגזמים, ויש
לכבדה. כך למשל, באחד המקרים פסק בית הדין הרבני בחיפה, כי שומה על בעל לשלם
לרעייתו דמי כתובה בסך של מיליון דולר, כנקוב בכתובה, למרות שמדובר בסכום אסטרונומי,
אשר נכתב לשם הכבוד בלבד.
כך, מומלץ לכל המתחתנים לשקול היטב בטרם יירשמו סכום אסטרונומי בכתובה, וליטול
בחשבון גם את התרחישים האחרים, הריאליים. וכמו בכל תחום – גם כאן – מוטב לנקוט מעט
צניעות.
לעניין קבילות בדיקת הפוליגרף :
בדיקת הפוליגרף מתיימרת לחשוף אמירת שקר על בסיס תגובות פיזיולוגיות בלתי רצוניות של הנבדק בה.
בדיקת הפוליגרף בוחנת, למעשה, שינויים פיזיולוגיים בתגובותיו של הנבדק (בדיקת לחץ דם, בדיקת נשימה, רמת הזעה, בדיקת מוליכות חשמלית של העור ובדיקת דופק). ההנחה היא, כי אין באפשרותו של הנבדק לשלוט על תגובות פיזיולוגיות טבעיות, בזמן שהוא נשאל שאלות כאלה ואחרות, והתגובות המתקבלות יקבעו האם תשובות הנבדק היו אמת או שקר.
בהליך פלילי – בדיקת הפוליגרף אינה מהווה כלי קביל .
כך, משמשות בדיקות הפוליגרף בהליכים פליליים בשלבי חקירה, לצורך החקירה ולצורך גיבוש המלצות. בדיקת פוליגרף יכולה לסייע באיתור חשודים או בניקוי חשד מחשודים אחרים, וכן לסייע בחקירה, ברם אינה קבילה בהליך עצמו.
גם בהליך אזרחי , יכול ובדיקת הפוליגרף תהא קבילה רק בכפוף לשני תנאים כדלהלן : האחד - הסכמת שני הצדדים מפורשות, מראש ובכתב, על עריכת הבדיקה ; והשני - חד משמעיות התוצאות.
רק בהתמלא שני תנאים אלו, יכול בימ"ש בהליך אזרחי לקבל את תוצאות בדיקת הפוליגרף.
כך, ניתן להתיר את קבילותן של תוצאות בדיקת הפוליגרף בהליך אזרחי, בתנאי ששני הצדדים הסכימו לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה בבית המשפט, ובכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט.
מידת הדיוק המיוחסת למכשיר הפוליגרף הינה לכל היותר 90%, כאשר לענין 10% הנותרים – עלולים דוברי אמת להימצא כדוברי שקר ולהיפך.
בנוסף, וחשוב ביותר, תוצאות הפוליגרף תלויות, בין היתר ביכולתו של הבודק לבנות מערך שאלות המתאים לנבדק ולמקרה, וכן מיכולתו לפענח את תוצאות הבדיקה, לרבות מיומנותו בניטרול וסינון ההתרגשות מתוך תוצאות האמת.
בארץ, בהעדר חוק המסדיר את ההסמכה לביצוע בדיקות פוליגרף, כל אחד רשאי למעשה לבצע בדיקת פוליגרף, אף ללא הכשרה מעמיקה.
כפועל יוצא מכך, הפערים בהכשרותיהם של בודקים שונים, הרקע המקצועי שלהם, נסיונם המקצועי ומיומנותם בהגדרת השאלות נשוא הבדיקה, ואופן ניתוח התוצאות על ידם – עלולים להביא לתוצאות הפוכות בבדיקת הפוליגרף. לא אחת יכול ויימצא אדם דובר אמת במכון פוליגרף מסויים, ודובר שקר במכון פוליגרף אחר.
נטילת תרופות הרגעה לפני בדיקת פוליגרף עשויה גם היא להשפיע על תוצאות הבדיקה. בנוסף, יש נבדקים קשים לבדיקה, באשר ניחנו ביכולת גבוהה לשלוט על תגובותיהם הפיזיולוגיות.
מכשיר הפוליגרף הינו כלי חשוב, אשר שימוש בו עשוי להוביל לחקר האמת וחשיפתה, ברם אין לאפשר מצב בו יקום הגולם על יוצרו, ואין לחרוץ גורלות ועתידות אך ורק על סמך מכשיר הפוליגרף.
קביעת קבלה לעבודה, או החלטה לפטר, על פי תוצאות בדיקת פוליגרף הינה בעייתית ביותר. המחוקק טרם הסדיר את השימוש בפוליגרף בתנאים כאלה ואחרים.
גם בתי הדין לעבודה נמנעו מלשלול או להתיר באופן גורף דרישה של מעסיק מעובד להיבדק בבדיקת פוליגרף.
באם מעביד דרש בדיקת פוליגרף כתנאי קבלה לעבודה והעובד סירב – יבחן בית הדין לעבודה את חוקיות הסירוב של העובד על פי נסיבות המקרה, ורק לאחר שהמעביד הוכיח אינטרס לגיטימי להצבת דרישתו.
ואם המעביד דרש בדיקת פוליגרף כתנאי למנוע פיטורין והעובד סירב – עצם הסירוב אינו יכול לשמש עילה יחידה לפיטוריו של העובד. רק אם סירוב העובד להיבדק בפוליגרף הוא חלק ממסכת שלמה של אובדן האמון של המעסיק בעובד – יכול ותקום למעסיק עילה חוקית לפטרו.
בתי הדין בחנו כל מקרה לנסיבותיו.
כאשר מדובר בדרישה לבדיקת פוליגרף קולקטיבית לכל העובדים, או לקבוצה רחבה, אשר אינה מצביעה על התנכלות כלפי עובד ספציפי, אלא דרישה עניינית ושאינה נגועה באפליה – ניתן היה לראות בדרישה לפוליגרף כלגיטימית.
עוד קבעו בתי הדין לעבודה, כי אין לקיים את בדיקת הפוליגרף כאמצעי ראשון ומבלי לקיים קודם בדיקה ראויה ביחס לחשדות, ובהעדר ראיות ממשיות הקושרות את העובד לגניבה.
בפסיקה מאוחרת, ביכרו בתי הדין להותיר את הסוגיה של בדיקת הפוליגרף בצריך עיון, להימנע מקביעת מסמרות בדבר ולהכריע בכל סוגיה באופן קונקרטי, על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
יצויין, כי אפילו אם העובד נתן, כבר בעת חתימת הסכם העבודה, הסכמה גורפת להיבדק בבדיקת פוליגרף – עשויה ההסכמה להיוותר "חסרת שיניים". גם אם מדובר בהסכמה חופשית, עדיין צריך להתקיים הצדק מהותי בגינו יתבקש העובד להיבדק בפוליגרף.
לסיכום, יש לזכור, כי בדיקת הפוליגרף לא קיבלה הכרה מדעית כללית, ויש בנמצא חילוקי דיעות לענין אמינות ממצאיה. בשל כך, אין היא יכולה להיות בעלת משקל ראייתי עצמאי, אלא לכל היותר כלי עזר משלים, במקרים מסויימים, אשר בכל מקרה לא ניתן לסמוך עליו כאמצעי מכריע ויחיד. כך, השאלות הרלבנטיות לקבלת עובד לתפקיד או להמשך העסקתו, צריכות להיות מוכרעות בהתאם לשלל הבדיקות העומדות בפני המעסיק, ואין צורך לחרוץ גורלות על ממצאי בדיקה מעוררת מחלוקת ופוגענית זו.