01/12/2013
רבים
מדברים על האחריות ההדדית של בני זוג המקיימים יחסי מין לתוצאות מעשיהם. כך, נולד
עקרון "ייזהר השוכב", לפיו גבר המקיים יחסי מין לא יוכל לפטור עצמו
מאחריות גם אם האמין כי האישה משתמשת באמצעי מניעה. כך קבעו בתי המשפט הנכבדים,
שגבר המקיים יחסי מין עם אישה, בין בעקבות פיתוי ובין בלעדיו, אחראי לתוצאות
הטבעיות של מעשהו.
ברם, יש להבחין היטב – אחריות כלפי מי ?
כלפי הקטין - ילד שנולד כתוצאה מיחסי מין בלתי מוגנים, לא תהא בפי האב טענה
כלשהי. שומה על האב לשאת במזונותיו של הקטין, בסכום שייקבע. היחסים המשפטיים בין
אב לבנו מחייבים תשלום מזונות, ואין זה משנה שהורתו של הקטין היתה בעוולה.
כך, במישור היחסים בין האב לבין ילד שנולד כתוצאה מגניבת זרע – יחוייב גבר במזונות הקטין, ללא קשר לנסיבות הולדתו של
הקטין. אדם החפץ לקיים יחסי מין ללא חשש להולדת ילד – אחריותו לדאוג לנקיטת
האמצעים המתאימים. בתי המשפט חזרו וקבעו, כי אדם חייב במזונות ילדיו והחיוב
במזונות נקבע על פי האבהות ולא על פי אקט ההתעברות.
לעומת זאת, כלפי האישה – הדברים שונים בתכלית. בפסק הדין החשוב והתקדימי
שניתן על ידי ביהמ"ש השלום בתל-אביב, בתביעה בה ייצג משרדנו את הגבר, התקבלה
טענת גניבת זרע.
בית המשפט קבע שהאישה גנבה את זרעו של הגבר, הונתה אותו, הציגה בפניו מצגי שווא
וביצעה כלפיו עוולת תרמית. עוד נקבע בפסק הדין כי האישה פעלה באופן הפוגע בפרטיות התובע. בית המשפט פסק
פיצוי של כ- 120,000 ₪ לטובת הגבר.
פסק הדין מושתת על ההכרה, כי למרות שהאב אחראי לתוצאות מעשיו כלפי הקטין,
למרות התרמית שבהולדת הקטין, הרי כלפי האישה – זו שרימתה והונתה – יש לאב
עילה נזיקית עצמאית ונפרדת.
בהתאם
לפסק הדין, גם בענייני בינו לבינה – כאשר
מוכחת הטעייה או תרמית – האישה אינה פטורה מתוצאות מעשיה, ממש כמו כל אדם אחר
לגביו מוכחת עוולת תרמית.
כשם שלכל אדם עומדת הזכות לנסות להביא צאצאים לעולם, הרי לכל אדם גם זכות לבחור
מתי וכיצד הוא רוצה להביא צאצאים לעולם.